1 Tora mi-Tsiyon, Kohkav Yaakov, 9062200
02-9972023, 02-9974924,

Mekorot – Comprendre notre Epoque Partie 7

Mekorot – Comprendre notre Epoque Partie 7

סנהדרין,

אמר עולא ייתי ולא איחמיניה

וכן אמר רבה ייתי ולא איחמיניה

רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה אמר ליה אביי לרבה מאי טעמא אילימא משום חבלו של משיח...

דברים, לב {טו}

 וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ:

ספרי על הפסוק:

אמר להם משה לישראל כשאתם נכנסים לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה ...

דבר אחר שמנת עבית כסית אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח שנאמר (ישעיה,ב)"ותמלא ארצו סוסים ואי קצה למרכבותיו ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו ותמלא ארצו  אלילים "

אורות התחיה מד :

 מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחית האומה תתעורר לבא. השלוה הגשמית שתבא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ.

 השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבא סער ויהפך מהפכה, ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ד' ובתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כחותיהם.

הצורך למרידה זו, היא הנטיה לצד החמריות, שמוכרחת להולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית, וזאת הנטיה כשתולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע"י מכאוביהם.

צח: :

מאמרי הראיה 99 :

ורב יוסף עצמו, ... קבל על עצמו לראות בחבלי משיח, תחת אשר אחרים מחכמי ישראל אמרו "ייתי ולא אחמיניה" בתגבורת החבלים הרוחניים, שבהכרח יבואו בתגבורת התביעות לבצר את החומריות שנעזבה הרבה במשך הגלות, שעיקרו בא לחזק ולהציל את הרוחניות,(דניאל,ט) "לכלא הפשע ולהתם חטאות" ע"כ אמר "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה". "חמריה" הנטיה לעניני החומר הלאומי הוא ג"כ מחשיך ומונע, לפי המצב הנהוג, את ההתעלות הרוחנית. אמנם אם לא היתה הנטיה יוצאת בזעף גדול, עד כדי להתפשט בנטיה חומרית יתירה ובלתי הגונה כלל לישראל, היה נח לקבלה, ואם לא הנטיה הקיצונה, לא היה רוח התורה מעיק לה, ולא היתה יוצאת התנגדות חצפנית על יסודה של תורה, לבקש לסמות עינו של עולם. אבל הכופתא, הנטיות הגסות שהן חרפת האדם גם באומות העולם, הם גורמות לעשות טולא להחשיך את המאורות הצחות השכליות הנובעים ממקורה של תורה. אמנם התחזק ר"י שסוף כל אלה הוא להכנע מאורה של תורה ודעת אלקים, ע"כ ייתיב בטולא דכופתא דחמריה, ובעצם חושך הצל, השית כליל צילו בתוך צהרים, ידליק הוא נר מצוה ואור תורה, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, ויהפך ג"כ הרע לטוב, והקללה לברכה. ע"כ אמרו בזוהר בראשית ד"רב מתיבתא אשר בהיכלא דמשיחא אמר, מאן דלא הפיך מרירא למתיקא וחשוכא לנהורא לא ייתי הכא", כי יסוד הכשר דורו של משיח הוא להשתמש בכל הכחות היותר גסות לצד הטוב והקדושה היחידית שנתעטרו בה ישראל

מאמרי הראיה 404 : בכל מהלך של חיים החול הוא מתעורר תחילה ואחר כך מוכרח הקודש להתעורר, להשלים את תחיית החול, לעדנו ולהציל ומכעור ומטמיון. אוי לו לחול אם יחשוב להשתמש בכוח בכורתו, בכוח מה שיצא הוא תחילה לאור העולם והמפעל, לאמור על ידי זה: 'אני ואפסי עוד', ולא יחפוץ לדעת מן הקודש מזיו יקרו והופעת אורו. ואוי לו לקודש אם יאמר: 'מאחר שיצא החול בתחילה לעולם, הרי השיג את גבולי. על כן אני רק ללחום נגדו אדע, להרוס את אשר יבנה, לעקור את אשר יטע'. תוכן החיים והשקפת ההוויה בברורה ילמדונו אחרת, לגמרי אחרת, הגורל ככה הוא: החול ידרוך בתחילה על במת החיים. אמת הדבר שבתוכיותו, מן הקודש העליון, קודש הקודשים, הוא יונק גם בראשית מצעדיו. אבל בבהירות והכרה אין ערכי הקודש מוכרים כלל בראשית הופעתו של החול, ואחרי הצעדים הראשונים של החול מוכרח הקודש לבוא, להאיר באורו ולהופיע בכבודו.

Laisser un commentaire