יחזקאל לו :{כד} ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם: {כה} וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם: {כו} ונתתי לכם לב חדשורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר: {כז} ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם: {כח} וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים:
יחזקאל לז :{א} היתה עלי יד יי’ ויוצאני ברוח יי’ ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות: {ב} והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד: {ג} ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יי’ אתה ידעת: {ד} ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יי’: {ה} כה אמר אדני יי’ לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם: {ו} ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יי’: {ז} ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו: {ח} וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם: {ט} ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יי’ מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו: {י} והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד: {יא} ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו: {יב} לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יי’ הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל:
קול התור : ב:ב : עפ »י רבנו הגר »א כל עבודת קבוץ גלויות בנין ירושלם והרחבת
ישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה כל עיקרי העבורה וכל פרטיה ופרטי פרטיה
נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון משיח בן יוסף שהוא
הכח הנסי המסייע לכל פעולה המעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע כי
משיח בן יוסף מארץ ומשיח בן דוד משמים.
אורות התחיה מ : הדור הראשון של עקבתא דמשיחא, בתחלת קץ המגולה של ישוב ארץ ישראל, הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל, והרוחניות צריכה לשמש בו שמוש של שמירת החיים הפנימיים, וכשיתחזק הכח החמרי של האומה אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבה, ותשוב התורה וכל מאורותיה לאיתנה, להיות לאור עולם, לעטרת תפארת בידי ד’ ולצניף מלוכה בכף אלהי ישראל.
מאמרי הראיה 404 : בכל מהלך של חיים החול הוא מתעורר תחילה ואחר כך מוכרח הקודש להתעורר, להשלים את תחיית החול, לעדנו ולהצילו ומכעור ומטמיון. אוי לו לחול אם יחשוב להשתמש בכוח בכורתו, בכוח מה שיצא הוא תחילה לאור העולם והמפעל, לאמור על ידי זה: ‘אני ואפסי עוד’, ולא יחפוץ לדעת מן הקודש מזיו יקרו והופעת אורו. ואוי לו לקודש אם יאמר: ‘מאחר שיצא החול בתחילה לעולם, הרי השיג את גבולי. על כן אני רק ללחום נגדו אדע, להרוס את אשר יבנה, לעקור את אשר יטע’. תוכן החיים והשקפת ההוויה בברורה ילמדונו אחרת, לגמרי אחרת, הגורל ככה הוא: החול ידרוך בתחילה על במת החיים. אמת הדבר שבתוכיותו, מן הקודש העליון, קודש הקודשים, הוא יונק גם בראשית מצעדיו. אבל בבהירות והכרה אין ערכי הקודש מוכרים כלל בראשית הופעתו של החול, ואחרי הצעדים הראשונים של החול מוכרח הקודש לבוא, להאיר באורו ולהופיע בכבודו.
